נעימות השירים והנגינה
עניין הניגון הוא הממוצע בין הרוחניים לגשמיים. פירוש: כל מה שנתפס במח הדמיון, וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, והפה לדבר ואוזן לשמוע - המה פועלים הרגשים בלב. לכן כל הבחינות הנ"ל גשמיים, ואין ביניהם צורה רוחנית כלל, כי אם לא היו גשמיים לא היו מוצאים הרגש בבריה גשמית.
ואין לך הרגש בעולם שלא יהיה משותף עם דמיון. וכיון שהדמיון הוא בחינה גשמית, על כן יתגשם עמו ההרגש.
אבל ההרגשים המתפעלים מן הנגינה, אינם מוליכים עמהם שום כח ודמיון גשמי, זולת שהמה מתחברים עם ההרגשים שכבר חלפו באותה בריה מחמת דמיונות והכל נשכח, ועתה מחמת חוקי הנגינה מתגלים ההרגשים הישנים בלי שום דמיונ[ות] הקודמים להם. על כן נקראים ההרגשים ההם הרגשים רוחניים, ועל כן יש בהם נעימות אפילו מהרגשים עצובים.
והגם שבשעתם, ר"ל [- רצוני לומר] בשעה שהיו [ההרגשים] משותפים עם דמיונות הקודמים להם, היו עכורים מאד - מכל מקום עכשיו שהמעשים נשכחים ונשארים הדמיונות במקומם ומתגלים רק ההרגשים, על כן המה מיוחסים יותר לרוחניים ונצחיות, ועל כן יש בהם נעימות גדולה ולא עכירות כלל. כי בנצחיות הכל נשאר בסוד הנעימות כידוע.
(המאמר מכתב ידו של בעל הסולם, נדפס בספר פרי חכם שיחות)
